פסק-דין בתיק ת"א 26274-12-09

תובענה לתשלום פיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן החוק).

א.   ההליך והצדדים לו

התובע יליד 4.10.1962, הנדסאי אלקטרוניקה במקצועו. בתאריך 4.6.2009 נפגע בתאונת דרכים כשרכב על קטנוע בדרכו למקום עבודתו. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. בעקבות התאונה קיבל התובע דמי פגיעה ומענק נכות מן המוסד לביטוח לאומי (להלן תגמולי המל"ל).

הקטנוע בוטח בביטוח משותף על-ידי המבטחות ששמותיהן צוינו בתעודת הביטוח שהוצאה לתובע ואשר מיוצגות על-ידי הנתבעת, כל אחת על-פי חלקה האמור שם.

אין מחלוקת על-אודות עצם קרות התאונה, סוג הפגיעות שנגרמו לתובע בעטיה וחבותה של הנתבעת כלפיו לפי החוק. הדיון נסב על המשמעות התפקודית הנודעת לפגיעות הללו, אם הביאו לפגיעה ברמת שכרו של התובע ובכושר השתכרותו, ועל שאלות נוספות הכרוכות בשיעור הנזק והערכת הפיצוי. בתוך כך טענה הנתבעת, בניגוד לעמדת התובע, כי תגמולי המל"ל היטיבו את מלוא נזקיו של התובע שנגרמו בתאונה ואשר מכוסים על-ידי החוק.

בהליך נשמעה רק עדותו של התובע; הנתבעת הסתפקה בחקירתו הנגדית ובהצגת מסמכים באמצעותו. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

ב.                        הנכות הרפואית

1.   בתאונה נחבל התובע בצד השמאלי, בחזה ובבטן. בבדיקתו בחדר מיון בבית-החולים לניאדו אליו הובהל ממקום התאונה אובחן טחול מרוסק אשר נכרת בניתוח שבוצע בהרדמה כללית. בנוסף אותרו שברים בצלעות 7-3 משמאל ושבר בטיביה מימין. ביום 29.8.2010 אובחן אצל התובע בקע בדופן הבטן, בצלקת הניתוחית בחלקה העליון (להלן הבקע). נכותו הרפואית של התובע לצרכי הליך זה נקבעה במסלול של מינוי מומחים על-ידי בית-המשפט; בעת שהוגשה התביעה, כמו גם בעת שמונה לתובע מומחה רפואי בגדרה, טרם פנה התובע בתביעה למל"ל לקביעת נכותו. על כן חוות-דעת המומחים הן המכריעות בשאלת טיב הנכות הרפואית ושיעורה, ולא קביעותיהן של ועדות המוסד לביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה שניתנו במקביל, בהליכים שניהל התובע אל מול המל"ל [החלטה מיום 28.6.2011]; אין על כך מחלוקת בין הצדדים. למען שלמות התמונה תוזכרנה גם החלטות שניתנו בעניינו של התובע על-ידי ועדות המל"ל.

2.   מומחה בתחום האורתופדי, ד"ר דורון נורמן, העריך בחוות-דעת מיום 9.5.2010 שלתובע לא נגרמה נכות אורתופדית שמקורה בתאונה. בתוך כך שלל ד"ר נורמן קשר בין התאונה לבין כאבי צוואר עליהם התלונן התובע וקבע כי מקורם בשינויים ניווניים. גם בתשובותיו לשאלות הבהרה שהפנה אליו בא-כוח התובע עמד המומחה על דעתו כי בבדיקתו של התובע לא נמצאו הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי, כי אין בחומר הרפואי עדות לבעיות בעמוד השדרה וכי מיפוי עצמות שנערך לתובע מלמד שתלונותיו אינן נובעות מאירוע טראומטי אלא משינויים ניווניים. המומחה לא הוזמן להיחקר על קביעותיו אלה והן עומדות על מכונן.

3.   ד"ר חיים טולדנו, מומחה בתחום הכירורגי, קבע בחוות-דעת מיום 29.11.2011 את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה כך: בגין שברים בצלעות - 0% לפי סעיף 5(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) [להלן התקנות]; עקב כריתת הטחול - 10% לפי סעיף 17(ב) לתקנות; בשל הבקע - 10% לפי סעיף 20(ו) לתקנות. לתובע נותרה אפוא נכות רפואית משוקללת בשיעור 19% לצמיתות. לד"ר טולדנו לא הופנו שאלות הבהרה והוא לא הוזמן על-ידי מי מהצדדים להיחקר על חוות-דעתו.

בין לבין פנה התובע למל"ל בתביעה לקביעת נכות. תחילה נקבעה נכותו הרפואית על-ידי ועדה רפואית מדרגה ראשונה על 10% בגין כריתת הטחול; ועדה רפואית לעררים הגדילה את הנכות והוסיפה לתובע 5% בגין בקע קטן וצלקת לפי סעיף 20 (א)-(ב) לתקנות (משמע, נכות רפואית משוקללת בשיעור 14.5%; ר' נ/1). התובע לא הגיש תביעה למל"ל להחמרת מצב [עמ' 9 ש' 6-5].

נכותו הרפואית של התובע הנובעת מן התאונה הינה אפוא כפי שנקבעה בחוות-הדעת שניתנו על-ידי ד"ר נורמן וד"ר טולדנו.

ג.                         רקע תעסוקתי, נתונים אישיים והפסדי שכר לעבר

יש לעמוד על ההשלכה התפקודית הנודעת לכריתת הטחול ולבקע. מאחר שעצם קיומה ושיעורה של גריעה תפקודית הנובעת מהנכות הרפואית אינם נקבעים בעלמא, במנותק מנתוניו האישיים של הנפגע, אדרש בתוך כך לרקע התעסוקתי של התובע ולנתוניו קודם לתאונה ואחריה.

1.   עובר לתאונה עבד התובע, בתחום עיסוקו כהנדסאי אלקטרוניקה, בחברת אייטק מערכות בע"מ (להלן אייטק), בשכר חודשי בסך של כ- 14,800 ש"ח ברוטו עבור עבודה במשרה מלאה [סע' 19 ונספח ד' ל- ת/1]. בעקבות התאונה נעדר התובע מעבודתו למשך תקופת אי-כושר בת 37 יום; בסיומה (ביום 12.7.2009) שב לעבודה אצל אותו מעביד ובאותו היקף של משרה מלאה [ נ/5; עמ' 9 ש' 25 - עמ' 10 ש' 1; עמ' 13 ש' 25 - עמ' 14 ש' 2]. אין באמתחתו של התובע אישורים רפואיים המעידים על תקופת אי-כושר נוספת הנובעת מן התאונה; התובע אישר זאת [עמ' 10 ש' 5-4].

במהלך תקופת אי-הכושר שבמהלכה נעדר התובע מעבודתו בתכוף לאחר התאונה שולם לו בידי מעבידו מלוא שכרו השוטף. מדמי הפגיעה שקיבל התובע מהמל"ל בעטיה של התאונה השיב למעביד בשל כך סך של 11,000 ש"ח [סע' 21 ונספח ה' ל- ת/1; עמ' 13 ש' 24-17; נ/4]. התובע זכאי להפחתת סכום זה מתגמולי המל"ל שידונו להלן בחלק ח'.

לטענת התובע בתקופה שמספטמבר 2009 עד יולי 2010 חלה ירידה בשכרו אצל אייטק בשיעור שנע בין 1,360 ש"ח לבין 1,830 ש"ח לחודש ובסך הכול 18,250 ש"ח, אותם יש לזקוף לפגיעתו בתאונה [סע' 22 ל- ת/1]. התובע לא צירף תלושי שכר בגין תקופה זו ואישר כי שכרו במהלכה תואם את ריכוז נתוני השכר בחתימת אייטק שהוצג לו [ נ/5; עמ' 13 ש' 25 - עמ' 14 ש' 3]. על-פי מסמך זה, עד חודש נובמבר 2009 ועד בכלל לא חל קיטון בשכרו של התובע ביחס לשכרו בחודשים מרץ-מאי 2009 שקדמו לתאונה, נהפוך הוא. קיטון מה בסדר גודל של כ- 625 ש"ח לחודש בממוצע תועד בכל אחד מהחודשים דצמבר 2009 עד יוני 2010. עדות התובע כי יש ליחסו לתאונה לא נסתרה. בסעיף זה יפוצה התובע, בגין הפסדי השכר הללו, בסך כולל של 4,185 ש"ח ליום פסק-הדין. 

2.   בתאריך 1.7.2010 חדל התובע לעבוד אצל אייטק בשל פיטוריו. ניסיונו של התובע לקשור בין הפיטורין לבין התאונה נותר בגדר טענה בעלמא שלא הוכחה. ראשית, מגרסתו של התובע שנמסרה בגדרם של ההליכים שניהל במל"ל עלה במפורש כי הוא פוטר עקב צמצומים; כך מסר התובע לוועדה רפואית לעררים [ נ/2; עמ' 10 ש' 7-6]. שנית, גרסה זו הזוקפת את הפיטורין לצמצומים שנעשו אצל המעביד עולה בין השיטין גם למקרא תצהיר התובע ומתוך עדותו לפני. הלה הגדיר בעדותו הראשית את פיטוריו כ'צרה חדשה' שניחתה עליו, מבלי שקשר בינה לבין התאונה ודווקא תוך יצירת הבחנה בינה לבין התאונה [סע' 25 ל- ת/1]. בחקירתו הנגדית אישר שגם מחברה נוספת פוטר בשל צמצומים; התיבה 'גם' מתייחסת לחברה זו ולחברת אייטק [עמ' 10 ש' 7-6, 26-25]. לבסוף, מעדות התובע בחקירה החוזרת התחוור שניסיונו לקשור בין פיטוריו מאייטק לבין התאונה לא נסמך אלא על השערות; התובע עצמו אישר שאין ביכולתו להוכיח את טענתו זו [עמ' 17 ש' 22-14].

3.   גם את תקופת האבטלה שבין פיטוריו של התובע מאייטק (1.7.2010) לבין תחילת עבודתו אצל מעסיקתו הנוכחית, חברת טרומדיה טכנולוגיות בע"מ (להלן טרומדיה), בתאריך 11.9.2011 לא ניתן לייחס לתאונה ולפגיעות שנגרמו בה. עברו התעסוקתי של התובע אינו רציף; אף קודם לתאונה החליף לפרקים מקומות עבודה וידע תקופות אבטלה [ נ/3; עמ' 10 ש' 29-9]. זאת ועוד, בעברו של התובע תלונות רפואיות על-אודות דיכאון (2005), לחץ בחזה על רקע פסיכוסומטי (2005, 2007), תלונות ללחץ בחזה וקוצר נשימה שסווגו כהפרעת חרדה (2004), ותלונות ללחצים בתוך הראש ואובדן זיכרון לטווח הקצר (2004). התובע אישר שהיה מוטרד וסבל מבעיות שונות [עמ' 14 ש' 25 - עמ' 15 ש' 15]. מדובר בתלונות חוזרות, לא חד-פעמיות, שהן בעלות רלוונטיות להתמודדותו של התובע על משרה פנויה בשוק העבודה. באופן כללי, לכל אורך עדותו של התובע ניכר ניסיון להאדיר את נזקיו שנגרמו בשל התאונה ולייחס לאירוע זה גם קשיים שמקורם אחר. על-מנת להראות כי נבצר ממנו למצוא מקום עבודה חלופי בתכוף לאחר פיטוריו מאייטק דווקא בשל התאונה, ולא מחמת סיבה אחרת הקשורה בתנאי השוק או בעברו הרפואי והתעסוקתי, נדרש התובע לפרט את שמות המעבידים שאליהם פנה ושעל-ידם נדחה, ואף לזמנם למתן עדות. כזאת לא עשה [עמ' 14 ש' 22-19]. קשיי המהימנות שעוררה המגמתיות בעדותו, כמו גם דלותה וכלליותה בסוגיה זו, אינם מאפשרים לקבוע כי משכה של תקופת האבטלה בחודשים יולי 2010 עד אוגוסט 2011 (ועד בכלל), כמו גם עצם קיומה, נובעים מן התאונה. בתקופה זו שולמו לתובע דמי אבטלה בסך של כ- 46,000 ש"ח [סע' 27 ל- ת/1; עמ' 14 ש' 18-17]. בסופו של יום לא הונחה תשתית ראייתית שתצדיק פסיקת פיצוי לתובע בסעיף זה.